אמא, את זוכרת שהלכתי לבקר חברה שעשתה בייביסיטר?" שאלה אותי בתי כשהיתה נערה צעירה,
"את חייבת לשמוע מה היה שם!" "החברה הכינה לתינוק אוכל במטבח, ואני נכנסתי לחדר ופתאום קלטתי את התינוק עושה פתאום עוויתות מוזרות ומלחיצות כאלה, בכלל בלי להוציא קול, ממש מלחיץ! רצתי למטבח וסחבתי אותה אחרי לחדר.
כשראתה את התינוק נרגעה וצחקה עליי "זה? נו, יא מצחיקה, זה שום דבר"  ואמא אני אומרת לך, זה היה סופר מוזר ומפחיד! שאלתי אותה: "מה שום דבר??"

ואז היא הסבירה לי שההורים שלו חרשים, אז הוא לא בוכה כשהוא רעב, אלא פשוט עושה את הפרצופים של הבכי בלי קול. למה לו לבכות? הם הרי במילא לא שומעים אותו."

סיפור מסקרן, לא?
אז שימי לב לזה: מסתבר שילדים בריאים להורים חרשים מפסיקים לבכות שבוע אחרי הלידה. שבוע! כשאנחנו חושבים שהם עוד לא מבינים כלום מהחיים שלהם! ויותר מזה – כשהורה אחד שומע ואחד חרש, לוקח עוד קצת זמן, והתינוק לומד להבדיל בין ההורים ובוכה במיטה רק כשהשומע בבית. 

בואי נבין מה את יכולה לקחת מזה: הילד שלך לא מבזבז אנרגיות על מה שלא עובד לו. הוא מנסה למשוך תשומת לב מיותרת בבכי? אם תהיי "חירשת" לבכי – הוא יפסיק. תוך שבוע!

וכך הלאה – כל התנהגות שלילית של הילד, שהוא יבין שאת "חירשת" אליה, הוא יפסיק אותה. כי ההתנהגות הזאת היא כדי לקבל את תשומת ליבך. בדיוק כמו בכי התינוק.