החלטנו לשנות את הגישה בבית. לפתח ולעודד דברים חיוביים, להגיב בגדול על כל דבר חיובי, אפילו הקטן ביותר, וכמה שאפשר – אפילו להעלם ולהם ולהתעלם מדברים רעים שקורים. להפסיק להגן על הקטן מהגדול. זה ממילא לא עוזר כלום!
אבל לא קל, ממש קשה להפסיק כשהגדול עסוק בלהרגיז ולהכאיב.

אז מה אני עושה? בעיקר, חורקת שיניים ומשתדלת לא להגיב על דברים רעים עד שאני מתפוצצת. המנחה אומרת שאם אני כועסת ומתאפקת, בסוף יגיע הפיצוץ.  

"את צריכה להסתכל על הילד שלך ולראות כמה קשה לו. הוא היה הקטן המתוק של הבית, ומרגע שנולד מתוק חדש הוא לא מצא דרך טובה לחיות בבית ואז,,, אז, כשתצליחי לראות את זה, לא תצטרכי להתאפק, באמת לא תכעסי כבר, ואז יש לך אפשרות לפתוח לו דרך חדשה.

הבכור שלנו הוא ילד חזק וחרוץ. אז חשבתי שאני צריכה לחפש דרכים למשוך אותו לעבודות שיאהב. אם הוא יעבוד הוא יהיה מרוצה וגם, גם אני ארגיש אליו אחרת. 

אני אוכל אז, בזהירות, להגיד לו מילים טובות. (למה בזהירות? כדי שלא יבהל)

בכסף שקבל הגדול לבר המצווה קנה לעצמו מחשב והתחיל להתמחות בזה. הוא הפך למומחה המבוקש על ידי הכל לנושא המחשב בבית.
גם לי ובעיקר לבעלי שימוש רב במעבד התמלילים. והנה בעלי זקוק לעבודה מסוימת ומתחילים "הנדנודים".
"בן, מתי אתה מכין לי את זה?"  "בן, תתיישב כבר להקליד." "בן, אני צריך את זה כבר מוכן… הייתי צריך את זה כבר בשבוע שעבר"
ולבסוף בתקיפות: "עכשיו אתה יושב למחשב! אני חייב את זה מוכן למחר בבקר"
והגדול: "לא, מחר!"
אבא: "עכשיו אתה יושב!!"
והבן: "בשום אופן לא!!!"

ואז קופץ הקטן, מתיישב למחשב ואומר: "אבא, תן לי את זה, אני אעשה לך את העבודה."

כנשוך נחש דלק הבכור לחדר המחשב והתחיל להטיח בקטן דברים מעליבים ומשפילים.
התוכן היה: מי אתה "יבחוש בן דומן" שבכלל אתה מעז לחשוב שאתה מסוגל לעשות עבודה שכזאת במחשב?
ואז במין ויתור "כאילו מכובד" אמר הבכור: "בסדר, אבא, אני אעשה לך את זה עכשיו." 

ואני, שבדרך כלל למראה מישהו שמשפיל מישהו אחר הייתי מתמלאת בזעם קדוש. משהו כמו: "איזה טיפוס נאלח", הבטתי בבני הבכור, ראיתי את המצוקה שלו, ראיתי את החרדה שלו, שיתפסו לו את המקום הטוב היחיד בו הוא מרגיש חשוב בבית ועיני מלאו דמעות אהבה וחמלה.

על הבן שלי, על הקושי והכוח בם הוא נאלץ להגן על מקומו בבית.
"זה המקום העלוב שהבן שלי מרגיש שייך לנו? המחשב המחורבן הזה?!"
ולתוך גל הכאב שהציף, הגיחה ההכרה: "עברתי פאזה", שינוי הרגש עובד!!!
אותם דברים שפעם עוררו בי כעס וזעם, מעוררים בי עכשיו עצב וחמלה. 

הפלא קרה.  הגדול שלי מתקיף את הקטן ואני לא כועסת עליו. 

עכשיו אנחנו עומדים בפני תקווה חדשה, בעצם אנחנו כבר בתהליך.
נושא המועילות שהולך ומתפתח, וכמובן ההבנה של ההשתייכות המוטעית שלו יעזרו מאד לשנות את ההרגשה כלפיו.