סוף סוף נפתחו השמים ואפשר לנסוע לנפוש קצת ולהתרענן מכל השנה הקשה הזאת. רק מה? אי אפשר לקחת את הילדים.
מאיזה גיל אפשר להשאיר את הילדים בלעדינו?
תשובה.
מבינה אתכם. כשאתם רוצים לזכור שאתם לא רק הורים לילדים אלא גם אנשים בזכות עצמכם, לחיות ולבלות, אתם עושים לילדים שלכם שרות טוב. איך? מה? מתי?
כמובן שיש לכם מישהו שהילדים מכירים ואתם סומכים עליו לגבי הקשר והטיפול בילדים.
אולי זה יראה לכם מוזר אבל ככל שהילדים יותר גדולים, דוקא אז, קשה יותר.
- הפעוטים יתחברו מהר מאד לזה שיטפל בהם, ואם תאריכו את החופשה, תצטרכו אפילו להתאמץ כדי שירצו לחזור אליכם.
- והגדולים? כשתשתפו אותם בכוונה שלכם לנסוע, הסיכוי שהם יביעו שמחה ויתארו לעצמם איזה כיף להיות פתאם עצמאים. אבל הרבה פעמים הם הראשונים שמרגישים בחסרונכם, מרגישים בדידות ואפילו קצת דיכאון. אז למרות שהם אכן יכולים לתחזק את עצמם בצד המעשי וממש לא צריכים אף אחד שיבשל, יאכיל, יכבס וכו', אז כשאתם מארגנים את הנסיעה תהיו ערים לצד הנפשי ותחושת הנטישה שהם עלולים להיקלע אליה.
ואזהרה!
ישנם הורים שברגע שגלגלי המטוס מתקפלים הם אלה שמרגישים בדידות בלי הילדים ואז כל משך הנופש תחשבו רק על איך הילד היה נהנה אם היה אתכם, ומה קורה אתו בבית ואולי מרוב תסכול תקדימו את החזרה הביתה.
טוב יאללה, נופש נעים. תתפנקו ותשתוללו כמו זוג צעיר. בהצלחה.