הילדה שלי אוהבת לעשות אתי עוגות. אני די משתדלת לא לעשות את זה כי תמיד אני נכנסת ללחץ מהצורה שהיא עובדת. הכל מתלכלך מסביב, ואחר כך, כשצריך לנקות – היא כבר עייפה, או באה אליה חברה, או שעורי בית, ואני נשארת לנקות לבד.
תשובה:
את צודקת. זה נשמע ממש גרוע. גם מבאס להשאר לבד עם הנקיונות וגם לא הכי חינוכי. בקיצור – את צודקת. צריך לעשות משהו אחרת.
לא כתבת את זה אבל אני מניחה שכמו רוב האמהות, אמרת לה דברים של ביקורת, שזה לא בסדר מה שהיא עושה ואולי גם איימת עליה שלא תהיה אתך יותר במטבח, אבל, כמו רוב האמהות, גם עבדת אתה שוב ושוב למרות האיומים. וההתנהלות הזאת ממש לא עזרה.
אז מה כן?
קודם כל- יחסים טובים. איך יוצרים אותם?
במקום להסביר לילדים מה לא בסדר ולהורות להם מה לעשות, צריך להסתובב בבית כל הזמן ולהגיד "איזה כיף" ו"איזה יופי" על כל מה שאפשר. הוספת חיבוק ואהבה משדרגות את היחסים הטובים. זה לא שאנחנו מוותרים על סדר. אנחנו משיגים אותו בדרכים אחרות, יותר נעימות ויותר יעילות.
תתארגני לשיחת התיעצות באוירה רגועה (ר' מאמר. "איך את בונה הסכם עם הילדים (כזה שבאמת עובד,,,")?
בה את מספרת לילדה שאת ממש אוהבת לעבוד אתה, ותשאלי אותה, מה דעתה שתמיד כשאתן עובדות ביחד תסיימו הכל עד הסוף, ועד שהעוגה נאפית תנקו ביחד ואז תשבו ותשתו יחד במקום נקי ומסודר כוס תה פועלים לצוות המנצח עם פרוסה מהעוגה שהכנתן.
וכשאתן עובדות יחד, תזכירי לה באהבה ובדרך אגב, איך יהיה כשתסיימו לנקות ביחד ותשבו לכן כמו "צוות לעניין" ותבלו יחד על כוס שתיה. נראה שזה יפתור את הבעיה. יש אפשרות גם להשתמש בטכניקות אוהבות של חוקים וגבולות כמו "סדר עניינים" או "מסקנה הגיונית" ועל זה בהמשך.