אני מקבלת מכן המון שאלות לגבי ילדים שבאופן קבוע צורחים יותר מ״הילדים של השכנה ממול״, אז הכנתי לכן את הכללים שלי.
לחלקכן הם ייראו לא שגרתיים, ממליצה לקרוא עד הסוף,
והכי חשוב – רק אם תיישמי בנחישות במשך שבוע שלם, תוכלי לראות את השינוי הבאמת לא יאומן הזה, קורה בבית שלך:

• הכלל הראשון אולי ישמע לך מוזר, אבל – תני לילד לבכות! למה? כי זה מה שיגרום לו להפסיק (סוף סוף!).
  את יכולה אפילו להסביר לו שגילית שבכי זה דבר בריא (אגב, זה נכון באמת! תורם להתפתחות הריאות ולמערכת החיסונית) מה שהולך לקרות הוא שהבכי יפחת משמעותית.
  את זוכרת את הטיפ שלי על ה״פנס״? על הפוקוס שאם אנחנו שמות על התנהגות מסוימת, נקבל ממנה יותר? אז בדיוק זה.

וגם, חשוב לזכור שהבכי הוא השפה הראשונה והבסיסית שהתינוק שלך נולד איתה. זו ה"שפה" שהוא מרגיש בה הכי נוח, גם כשהוא כבר יודע לדבר. 

אז אל תחליטי בשבילו אם משהו ״שווה בכי״, או כמה הגיוני שיבכה. פשוט תני לו לבכות כשהוא בוחר. ככה הוא לא ירגיש שהוא ״מפעיל אותך״ עם הבכי שלו, והוא לאט לאט יזנח אותו. מפריע לך בטירוף הסאונד של הבכי?
בהמשך אני נותנת פתרונות גם לזה .

• הכלל השני: אל תתני לו את מה שרצה רק כי הוא בוכה. אם תתני – הוא ילמד שזה מה שהוא צריך לעשות כדי לקבל כל דבר, גם אם זה משהו שממש לא מוצא חן בעיניך.

• אל תשאלי ״מה קרה, למה אתה בוכה?״ אל תדאגי, אם ירצה הוא כבר יסביר לך לבד. ככה את בעצם מורידה את ה״משקל״ מהבכי.
  זה צורך טבעי של הילד לספר, אז אין צורך לשאול, ואם תתעלמי מהבכי הוא יאלץ להפסיק להשתמש בו ככה, כשיבין שזה כבר לא עובד לו.

מה כן תעשי?

• אם הילד ניגש אלייך בוכה (ורק אם הוא ניגש) תחבקי באהבה ובשקט.

• אם הוא בוכה בתובענות אז תראי שאת מבינה אותו. "אני רואה שממש רצית את זה, וממש עצוב לך" או "זה באמת עצוב, נכון?"
  אפילו להוסיף סיפור אישי שלך על דבר דומה שקרה לך, מזמן כילדה או עכשו.

• אם הילד שלך דוחה את הניחומים ורק רוצה לנצח ולהשיג משהו שלך לא מתאים, אז תלכי משם, לא בהפגנתיות, לשירותים למשל, מקלחת… את יכולה גם לשים אוזניות עם מוזיקה טובה. לחזור אליו רק אחרי שנרגע. ואז לחבק ולאהוב.

• אתם יכולים להחליט על מקום שבו בוכים, איזו פינה שיש בה פוף,  דובי שאפשר לחבק, למשל. ספרים מעניינים שיעודדו… ומסכמים ששם בוכים כשלא קיבל מה שרצה או כשלא הצלחנו לפתור לו בעיה.
  לסיכום, תזכרי – הבכי של הילד שלך, כשהוא הופך להיות כוח מולך, יכול להכריח אותך לחיות בצורה שהרסנית לילד שלך ולך.
  קריטי שתקחי אחריות להזיז משם את ה״פנס״ של תשומת הלב שלך.