לפני שנה היתה לי עבודה מסודרת והרווחתי יפה. עכשו אני בחל"ת. אני כן משיג כל פעם עבודות מזדמנות אבל זה ממש לא דומה להכנסה הקודמת. אנחנו מנסים להסתדר ולחסוך אבל הילדים דורשים את שלהם. אני דואג מה הילדים יחשבו עלי, אני גם מתבייש ומנסה להסתיר ממכרים ואני מוצא את עצמי כועס על הילדים (מה כועס? מתפוצץ עליהם!) כשהם באים ומנדנדים על כל מיני קניות, אני לא באמת יודע איך להסביר להם שפשוט אין.
תשובה:
אני מבינה שאתה בעצמך בהישרדות. קשה להתארגן מחדש. בארץ אנשים שמרגישים עוד צעירים ובמלוא יכולתם, מתקשים לפעמים למצוא עבודה חדשה שמתאימה להם.
ילדים צעירים מעריצים מאד את הוריהם בכל מקרה. אם גם לאבא יכולות להיות צרות, מרגיש הילד, סימן שגם כשאני איני מצליח, אינני חסר ערך. קשיים ואכזבות הם חלק מהחיים של כל אחד.
אבא שמצליח "לשחק אותה", כמו שאומרים, מושלם, זה יתרון? כשהילד משווה את עצמו לאבא החזק והמוצלח, הוא עלול להרגיש שהוא עצמו כשלון. אבא אנושי, שגם נפגע לפעמים, נותן לילד אפשרות להזדהות.
כשתדבר עם הילד שלך על הקשים- הוא יזכה בכמה רווחים:
ראשית, הוא ירגיש שהוא חשוב כשאתה בגובה העיניים משתף אותו בדבר כל כך חשוב.
והרווח המיידי המעשי, הילד יהיה שותף למאמצי החסכון.
ראיתי גם ילדים שנתרמו למאמץ ומצאו לעצמם כל מיני "עבודות של ילדים" כמו שמרטפות, טיול עם כלבים, שמירה על בעל חיים שבעליו בחופשה ועוד דברים שמחזקים את תחושת השייכות של הילד ונותנים לו הרגשת חשיבות וכוח.