תשובה:
אני מבינה את התיסכול, זה באמת מצב לא נעים, והאמת היא שאת לא לבד…
בהמון בתים "חינוך הילדים לסדר" הוא ההתעסקות העיקרית מול הילדים.
בעיה תמידית, מציקה, שאצל רוב הבתים היא אף פעם לא מסתיימת וגורמת למריבות וכעסים קבועים.
נשמע שגם אצלך כל סידור מתחיל בשאגות על הילדים.
אז מה הדרך שלך לשנות את זה? שינויי אווירה ב- 180 מעלות מעכשיו:
- את מתחילה לחפש כל דבר קטנטן חיובי שהם עושים, אפילו הכי מובן מאליו, ולהגיד המון "איזה יופי" או "איזה כיף" "כמה נחמד" וכו'. למשל – כשמישהו קורא ספר, כשאת רואה אחים שמבלים ביחד, כשאת שומעת על יחסים טובים עם חבר, ועוד.
- את לוקחת הפסקה מההערות על הבלאגן. במקום זה- בכל פעם שאת רואה את הבלאגן, חפשי מסביב לו משהו טוב שאת יכולה לדבר דווקא עליו, אפילו קטנטן. אולי זה נשמע לך מוזר אבל זה בדיוק מה שיגרום להם לסדר בסופו של דבר.
- אחרי שאמרת את הדבר הטוב, את אומרת על הדרך "וואי, אני נורא עייפה מי עוזר לי לשים דברים במקום? לא משנה מי עשה בלגאן, הרי גם אני לא עשיתי את זה. העיקר שיהיה מסודר." ומסדרת. העובדה שאת מסדרת לבד עכשיו, תשתלם לך בהמשך. ואם כבר הגיע הרגע ומישהו מצטרף אלייך (וזה יקרה! לא תמיד ביום-יומיים הראשונים אבל בהמשך כן) – את מעודדת אותו עם המון מילים חמות ב"מסר אני" – שימי לב, ההבדל חשוב: "איזה נעים לי שאנחנו מסדרים ביחד! זה כל כך עוזר לי" ולא "כל הכבוד לך, איזה יופי אתה מסדר"
- ואז, אחרי תקופה, כשאת מרגישה שהם כבר מאמינים לך שהפסקת להיות "השוטרת של הבית", את יכולה לקחת אותם לשיחה. כל ילד לחוד? או ביחד בשיחה משפחתית? מה שמתאים לך. איך לנהל את השיחה בצורה שתגרום לסיום הבלאגן? את יכולה לקרוא את זה במאמר שכתבתי כאן: "איך את בונה הסכם… שגם עובד?"
בהצלחה!
אז מה את אומרת, שנדבר?
מוזמנת לכתוב לי כאן כל שאלה שיש לך, כל בקשה להתייעצות,
ואפילו לקבוע איתי פגישת ייעוץ טלפוני חינמית 
מגיע לך שיהיו לך החיים שאת רוצה באמת!
נתראה בקרוב,
יעל