תשובה:
התשובה שלי, ברשותך, היא קצת יותר רחבה מהילקוט, שהפתרון לגביו דווקא פשוט וגם אליו אתייחס בהמשך…
השאלה שכדאי שתשאלי את עצמך היא,
למה כדאי לילדה שלך לעשות דברים שמחרפנים את האמא הרגועה שלה?
התשובה במקרה שלך היא פשוטה: זאת המשימה של הילדה בגיל הזה – גיל ההתבגרות (שכידוע מתחיל בגיל הרבה יותר מוקדם מפעם).
הילדה ״עושה דרמות״, אבל בעצם היא בסך הכל מחפשת דרכים להתנתק ממך.
מצד אחד – זה תהליך טבעי
מצד שני – אפשר וכדאי לעבור אותו יותר בקלות.
הנה ההמלצה שלי בשבילך:
במקום "לחנך" ולהכנס לקרב שיש בו רק מפסידים, תבדקי איפה את יכולה כבר להתייחס אליה כבוגרת – איפה היא יכולה להחליט על עצמה, איפה אתן יכולות להחליט ביחד על הדברים, אחרי התייעצות בגובה העיניים (ממליצה לך לקרוא את "איך את בונה הסכם שעובד"), ואיפה את בכל זאת, עדיין חייבת לקבוע בשבילה.
ברגע שתבצעי את החלוקה הזאת באופן קבוע, היא תפסיק להרגיש שאת ״קובעת עליה״ הכל.
ולגבי הילקוט, זה מה שאני ממליצה לך להגיד לה:
"ממוש תקשיבי, אני כל כך אוהבת אותך, והיחסים איתך כל כך חשובים לי… אני לא חושבת שזה הגיוני שנריב ככה על הילקוט שלך, לא ככה? אז החלטתי שאם לך תהיה בעיה לשים אותו במקום, אני אשים אותו במקומך."
ורגע לפני שאת נזעקת ״מה אני המשרתת שלה?״ אני אסביר:
זה לא פינוק. למה? כי מה שקורה באותו הרגע הוא שמצד אחד את לא "נתקעת" בילדה, את בצד שלה, ומצד שני – המטרה של הילדה הרי היתה להתקע בך! עצמאות, כן? אז כשאת לא מספקת לה את ה"עונג" הזה, בעצם כל ה"אירוע" הופך למיותר.
בפעם הבאה שהילקוט בסלון את יכולה להגיד לה: "אני רואה שהילקוט בסלון. לתלות אותו בחדר על הוו או לשים ליד שולחן הכתיבה?"
וככה – ניטרלת לחלוטין את ה״דווקא״ שלה.
חבל שאני לא יכולה להיות שם כדי לראות את הפרצוף המופתע שלך,
כשתראי שזה עובד כמו קסם…. בהצלחה!
אז מה את אומרת, שנדבר?
מוזמנת לכתוב לי כאן כל שאלה שיש לך, כל בקשה להתייעצות,
ואפילו לקבוע איתי פגישת ייעוץ טלפוני חינמית 
מגיע לך שיהיו לך החיים שאת רוצה באמת!
נתראה בקרוב,
יעל