לבת הגדולה שלי, אין אף פעם מה ללבוש, תמיד סוחבת אותנו להוצאות אדירות, שאין לנו מאיפה לגרד, על בגדים ונעליים, ממותגים, שרק תווית המותג מייקרת את המצרך בהרבה. וטיעון הזהב: "לכל החברות שלי יש". מה אפשר לעשות עם זה?
תשובה
אכן, הדרישות הכספיות של הילדים מתגברות עם הגיל.
מול "טיעון הזהב" יש "עצת זהב" והיא- תקציב אישי.
המטרה היא להגיע למצב שבו היא תקבל הקצבה שתכלול את ההוצאות הפרטיות שלה. וכן הקצבה עונתית לקראת ראש השנה ופסח.
וכרגיל, השינוי מתחיל בשיחה רגועה שתעשי עם הילדה שלך.(ר' מאמר. "איך את בונה הסכם עם הילדים (כזה שבאמת עובד…")?
בשיחה כזאת תעמידי את הדברים כשדרוג שלה ולא כמגבלה. "את כבר ילדה גדולה ויכולה לנהל בעצמך את הקניות שלך לכן חשבתי שנבדוק מה הדברים שאת צריכה/רוצה, וניתן לך תקציב ואז את תוכלי להוסיף את מה שתקבלי מאתנו לכסף שקבלת במתנה (דמי חנוכה, יומולדת וכו'), למה שהשתכרת בעבודה בשמרטפות, ותקחי כמו גדולה, את ההחלטות שלך. מה לחסוך ומה לקנות ואיפה. (יש למשל חנויות יד שניה עם דברים מגניבים)
ואז תשבי אתה יחד ותבדקו: – לפרט ולרשום מה הכסף שהיא צריכה/רוצה לכל ענין? כמה בערך לשבוע? אל תקבעי לה. רשמי מה שהיא אומרת. כל סעיף וסעיף, אחר כך תסכמו את הסכום הסופי.
מנסיוני, יכול מאד להיות שהדרישות שלה יהיו צנועות. תוכלי אז להציע לה יותר, תוך הדגשה שההוצאות שקבעתם הם מעכשו מהקופה שלה ואת רוצה שלא יחסר לה, כי אחרי שתחליטו ותרשמו, זה יהיה התקציב אתו הבת שלך תצטרך להסתדר.
חשוב גם שתסכמי אתה ותכתבו בהסכם מה כלול ומה לא כלול בתקציב.
למשל: ההורים אחראים על תשלום למערכת החינוך הפורמאלי והלא פורמאלי, כולל שעורי עזר פרטיים.
גם בילויים משפחתיים, טיול, נופש משפחתי או מסעדה שהולכים ביחד הם באחריות ההורים.
ועכשו, מה אמור לכלול התקציב? חשוב לרשום כל פרט.(האם זה כולל מתנות יומולדת לחברות ועוד)
יש להבהיר: זהו התקציב. אם הוא נגמר אז נגמר. את יכולה להשתתף בצערה, לבדוק אתה מה תוכל לעשות. לבדוק, אולי כדאי לעבור לתקציב חודשי?
מה לא? לא לתת לה פשוט תוספת "כי נגמר לה". הרי אז כל עניין האחריות שלה, שזה הרעיון של התקציב, פשוט לא קורה. נכון?
אם מרגישים צורך בשינוי בתקציב, יש לשבת ולבדוק מה קרה שצריך לשנות.