תשובה:
יקרה אחת. קודם כל אני משתתפת בצערכם.
חשוב שתדעי, שמוות של חיית מחמד במיוחד חולה או זקנה, זו דווקא הזדמנות מיטיבה בשביל הילד שלנו, שיכול ללמוד להתמודד עם החוויה הלא נעימה הזאת, ולהבין שהמוות זה חלק מהחיים.
המון פעמים דווקא מוות של חיה אהובה, יעזור בעתיד למנוע טראומות במות סבא/סבתא שהלכו לעולמם כדרך כל חי.
במקרה שאת מתארת, בהחלט חשוב לבשר את זה לילדים בצורה שתגרום להתמודדות מיטבית ולא לשקיעת הבית לדכאון כללי…
תזכרי: הצורה שבה את מתייחסת לאבל תיתן דוגמא אישית לילדים שלך.
זה מה שתעשי:
את תופסת כל ילד לבד לשיחה, מתחילה מהגדול לקטן, ומיידעת כל אחד מהם בטון ענייני ורגוע, עם חיבוק. הנה נקודות לשיחה:
- את הגדולים יותר את יכולה לשתף בעניינים המעשיים (קבורה וכו׳)
- אחרי שאת מבשרת לילד, את נזכרת בקול בזכרונות הטובים, הנעימים והחמודים שנשארו לנו
- מבקשת מכל ילד עזרה גם עם האחים ביצירת אווירה רגועה בבית.
- ואז נותנת שוב חיבוק ועוברת הלאה לפעילות מעשית שלא קשורה…
ככה את גם ״מפרידה כוחות״, גם נותנת לכל ילד את הרגע שלו להתאבל ביחד עם תשומת לב מלאה ממך, כך שהם לא צריכים ״לעשות תחרות על תשומת הלב״,
וגם נותנת לכל אחד מהם לחוד, תפקיד ואחריות על שמירה על אוירה רגועה בבית.
ודגש נוסף באופן כללי, בגלל שאת מדגישה שזו בעיה שקיימת אצלכם גם בלי קשר לכלב:
תזכרי, שכל מה שאת שמה עליו דגש ומתייחסת אליו – הילדים ירצו לעשות עוד ממנו. ברגע שתתאמני להאיר את ״פנס תשומת הלב שלך״ שלך על הדברים האופטימיים והחיוביים של הילדים, הם יותר יתרכזו בדברים האלה בעצמם.
אז מה את אומרת, שנדבר?
מוזמנת לכתוב לי כאן כל שאלה שיש לך, כל בקשה להתייעצות,
ואפילו לקבוע איתי פגישת ייעוץ טלפוני חינמית 
מגיע לך שיהיו לך החיים שאת רוצה באמת!
נתראה בקרוב,
יעל