הכלבה שלנו, שכבר היתה ממש זקנה ומסכנה… מתה בלילה.
איך אני מבשרת את זה לילדים?
אני אציין שהילדים שלנו מנצלים כל דבר קטן לעשות ממנו עניין.
כל מכה או שריטה קטנה של אחד, זה ישר יללות, ואז גם לאחרים ישר ״קורה״ משהו וגם הם מתחילים… הם מתחרים כל הזמן על תשומת הלב של "למי יותר רע"..
אני ממש לחוצה מזה שגם פה – הם יעשו תחרות על מי יותר נכנס לדיכאון…
תשובה:
יקרה אחת. קודם כל אני משתתפת בצערכם.
חשוב שתדעי, שמוות של חיית מחמד במיוחד חולה או זקנה, זו דווקא הזדמנות מיטיבה בשביל הילדים שלך, שיכולים ללמוד להתמודד ולהבין שהמוות זה חלק מהחיים.
המון פעמים דווקא מוות של חיה אהובה, יעזור בעתיד למנוע טראומות במות סבא/סבתא שהלכו לעולמם כדרך כל חי.
במקרה שאת מתארת, בהחלט חשוב לבשר את זה לילדים בצורה שתגרום להתמודדות מיטבית ולא לשקיעת הבית לדכאון כללי…
תזכרי: הצורה שבה את מתייחסת לאבל תיתן דוגמא אישית לילדים שלך.
זה מה שתעשי:
תפגשי כל ילד לבד לשיחה, התחילי מהגדול לקטן, וספרי לכל אחד מהם בטון ענייני ורגוע, עם חיבוק. הנה נקודות לשיחה:
- את הגדולים יותר את יכולה לשתף בעניינים המעשיים (קבורה וכו׳)
- אחרי שתבשרי לילד, תוכלו להיזכר ולשוחח על הזכרונות הטובים, הנעימים והחמודים שנשארו לכם.
- בקשי מכל ילד עזרה גם עם האחים ביצירת אווירה רגועה בבית.
- תני שוב חיבוק ותוכלי לעבור הלאה לפעילות מעשית שלא קשורה…
ככה את גם ״מפרידה כוחות״, גם נותנת לכל ילד את הרגע שלו להתאבל ביחד עם תשומת לב מלאה ממך, כך שהם לא צריכים ״לעשות תחרות על תשומת הלב״,
וגם נותנת לכל אחד מהם לחוד, תפקיד ואחריות על שמירה על אוירה רגועה בבית.
ודגש נוסף באופן כללי, בגלל שאת מדגישה שזו בעיה שקיימת אצלכם גם בלי קשר לחתול: תזכרי, שכל מה שאת שמה עליו דגש ומתייחסת אליו – הילדים ירצו לעשות עוד ממנו. ברגע שתתאמני להאיר את ״פנס תשומת הלב שלך״ שלך על הדברים האופטימיים והחיוביים של הילדים, הם יותר יתרכזו בדברים האלה בעצמם.