בכל ערב שבת יש אצלנו את אותו הסיפור – מתיישבים בחגיגיות סביב השולחן, ודי מהר האוירה החגיגית הופכת לטענות, ריבים ואפילו צעקות. לפעמים אני פשוט בורחת מהשולחן לחדר מרוב שנמאס. לצערי זה חוזר על עצמו בכל פעילות שאני מנסה שנעשה ביחד כמשפחה. איפה החלום שלי על משפחה גדולה שמחה ואיפה זה… אשמח לקצה חוט. אפשר בכלל לשנות מצב כזה?
תשובה:
נשמע שאת כל כך טורחת לקראת כל פעילות משותפת שכזאת, כל כך רוצה, וכל פעם את מתאכזבת מחדש.
אני אסביר לך מה גורם לזה:
ברגע שכל המשפחה ביחד, הילדים שלך, אולי אפילו בלי להיות מודעים לזה, נכנסים לתחרות. תחרות על קבלת תשומת הלב שלך. הרי אם הם פשוט ישבו בשקט, אין הרבה סיכוי שתגידי על זה משהו, נכון? ועל התנהגות שלילית את מגיבה, כמובן, מיד.
זה לא אומר שאין מה לעשות, ואת ממש לא צריכה לוותר על הביחד, רק חשוב כדבר ראשון שתביני את הצד שלהם, ומה גורם להתנהגות הזאת.
ועכשיו, זה מה שתעשי:
קחי לשיחה קצרה כל אחד מהילדים, לחוד, ודברי בשיטת ה"סנדוויץ" (את יכולה ממש לרשום לך את זה על דף, שיהיה מונח לך בזוית העין בשיחה איתם)
1. את מתחילה במשהו טוב שקשור באותו ילד. דוגמא: "אני יודעת שגם לך חשוב שיהיה נעים בארוחות, אז אני רוצה שנתיעץ ביחד ונמצא דרך".
2. ממשיכה בהתייעצות. דוגמא: "מה צריך להיות שתרגיש טוב בארוחה המשותפת? תקשיבי ותחשבו ביחד מה באמת אפשר לעשות. רעיונות שאת יכולה להעלות:
*חלוקת תפקיד לכל ילד בהכנות: זה יכול להיות לקטנים ציור או גזירת ברכה לכל צלחת
*מיקום הישיבה: ילדים מחולקים לשני צידי כל הורה. מאפשר לכם ההורים לשים יד על ילד, ללטף, להגיד מילה טובה בשקט לאוזנו של הילד שלצדך.
*משימות לכל ילד בארוחה עצמה: למשל, ילד גדול שדואג לילד קטן ועוד. והמון מילים טובות על יד השולחן לכולם.
3. את מסיימת במשפט מאחד ומעודד, שיגרום לתחושת ביחד "אנחנו הולכים ביחד לדאוג שיהיה נעים"
ודבר אחרון חשוב – אם משתבש בזמן האירוע עצמו, את קמה, בלי כעס, ואומרת: "אני יודעת שאתם יכולים להסתדר, אחזור כשתסתדרו".
שבת שלום ובהצלחה!
אז מה את אומרת, שנדבר?
מוזמנת לכתוב לי כאן כל שאלה שיש לך, כל בקשה להתייעצות,
ואפילו לקבוע איתי פגישת ייעוץ טלפוני חינמית 
מגיע לך שיהיו לך החיים שאת רוצה באמת!
נתראה בקרוב,
יעל