תשובה:
אני יכולה לנחש שאת לא רוצה להרגיש המשרתת של הילדות, ובלי קשר – את גם מבינה את החשיבות של לחנך אותן לסדר. ואת כמובן צודקת.
לצערי, עניין הסדר בבית הוא בהמון משפחות הסדר שעליו יש הכי הרבה כעסים.
לילדים יש מרץ וכח בלתי נגמרים כמעט. אז כשהילדות מתעקשות לא לסדר, זה לא מעייפות, הרי דקה אחרי זה הן יכולות להשתולל או להתרוצץ בלי סוף.
המטרה שלהן היא להעסיק אתכם. לקבל תשומת לב על זה שהן לא מסדרות.
אז איך למרות זאת תוכלי להביא את הילדות לסדר אחריהן בכיף?
הנה השלבים:
קחי אותן לשיחה (לא בזמן האירוע כמובן. בזמן אחר, רגוע)
ותסבירי להן את הנושא במשל קטן: מתוקות, כשאתן מציירות או גוזרות, ואתן משתמשות בשלוש אצבעות בלבד, אתן לא אומרות "שלושת האצבעות שלי ציירו", נכון? אתן אומרות "אני ציירתי, אני גזרתי". כל הגוף שלכן הוא גוף אחד.
אותו הדבר במשפחה שלנו. אין "אני לא עשיתי, היא בלגנה". המשפחה שלנו היא גוף אחד. אז כשאנחנו מסדרות ביחד את פעילות היצירה שלכן, למשל, אנחנו נגיד מעכשיו "אנחנו ציירנו ואנחנו מסדרות". כי ככה זה במשפחה. אין מה להפריד ולהגיד "היא לא סידרה ואני כן" למשל. אנחנו המשפחה גוף אחד.
ואח"כ, כשמגיע הזמן לסדר, תגידי בקול שמח ומזמין: "מת-חי-לות"!
את יכולה אפילו לעשות מזה משחק – "מי קולעת את המשחקים לסל?" "מי אוספת את הכחולים?" וכו'.
כל פריט שנאסף את מעודדת, לא רק ילדה מסויימת אלא את כולם ביחד "איזה יופי אנחנו ממש מתקדמות!" וכו'
שימי לב, בכל מקרה גם אם את בסופו של דבר מסדרת הכל בעצמך – את אומרת בשמחה "איזה יופי, תראו סידרנו"
ואם אחת מהילדות תגיד "לא נכון, את סידרת לבד", "היא לא עשתה כלום" או "אני בכלל לא עשיתי כלום", את חוזרת על המנטרה: לא משנה, העיקר שסידרנו כמשפחה ועכשיו מסודר.
תזכרי – בשום אופן אסור לשבח את מי שעבד או לגעור במי שלא עשה כלום. כל הקסם טמון בהתעקשות להתייחס למשפחה כגוף אחד.
נשמע לך אולי מוזר, אבל מנסיון – זה פשוט עובד!
לא תאמיני איך הבעיה שליוותה אותך חודשים או שנים, הולכת פשוט להיעלם.
אז מה את אומרת, שנדבר?
מוזמנת לכתוב לי כאן כל שאלה שיש לך, כל בקשה להתייעצות,
ואפילו לקבוע איתי פגישת ייעוץ טלפוני חינמית 
מגיע לך שיהיו לך החיים שאת רוצה באמת!
נתראה בקרוב,
יעל