תשובה:
נשמע שאת רוצה להיות יותר פנויה לעניינים שלך, ומאוד קשה לך שהילדה עדיין לא יודעת להעסיק את עצמה ולשחק אפילו לרגע לבד, בלי שתדרוש את הידיים שלך בכל רגע נתון..
את צודקת, מגיע לך שיהיה לך זמן משלך!
אז… מה תעשי עם הצרחות שמגיעות ברגע שאת עומדת על שלך ולא מסכימה להרים?
אני ממליצה לך על טכניקה שנקראת הסחה.
יש כמה דרכים בדוקות שיסיחו את דעתה, וככה היא מתעניינת במשהו אחר ושוכחת מהבכי:
האפשרות הראשונה והקלה ביותר ליישום: אחרי שסירבת להרים אותה והיא צורחת, את מדליקה את הטלוויזיה, בלי להגיד מילה, ככה כאילו בשביל עצמך. ואז פתאום הילדה שומעת משהו שמעניין אותה. ממש תראי איך האוזניים שלה מזדקפות. היא מציצה ככה שאף אחד לא ירגיש לכיוון הטלוויזיה. עוד לא מוותרת לגמרי על הבכי. אבל היא מחלישה אותו קצת כי אחרת היא לא מצליחה לשמוע מה אומרים שם. לאט לאט היא זוחלת, כל פעם רק חצי צעד, שלא ירגישו כאילו. ואז היא כבר שוכחת שהיא צריכה לבכות.
טוב, מסך כבייביסיטר זה כמובן לא מומלץ כשיגרה, אבל במקרה חירום זה עדיף על ילדה צורחת.
עוד דוגמה להסחה שעובדת נפלא: ארגז הפתעות. לילדים יש משיכה לכל מה שהוא לא צעצוע.
אז את יכולה לאסוף ארגז עם חפצים "של גדולים" שהם פשוט מקולקלים – עט שכבר לא כותב, מכשיר חשמלי ישן שהתקלקל, כלי פלסטיק שנהרס, פריטי לבוש שלכם שאתם כבר לא לובשים… גם אריזות קטנות ריקות, גלילים גמורים של נייר טואלט ושל מגבות נייר, צנצנות פלסטיק, נעליים קטנות או בגדים.
אם יהיו שם נעליים ישנות, היא תנסה להשחיל את השרוך, או לחלופין לפרום אותו עד הסוף. הכפתורים בבגדים גם מאוד מעניינים פעוטות, ונסיונות פתיחה וסגירה של האריזות…
נבירה בתוך עיתונים ישנים, חתיכות בד משאריות פורים למשל…
כל חיפוש אחרי אוצרות מרתק אותם.
ואחרי תקופה, כשיורדת ההתעניינות – את זורקת את תוכן הארגז לפח – ובינתיים נאסף ארגז הפתעות חדש.
שימי לב, הוראה חשובה לגבי ארגז ההפתעות: את לא קוראת לילד לשחק בארגז!
כדי לא להגביר את ההתנגדות שלו, אלא מושכת את תשומת לבו על ידי זה שאת בעצמך מתעסקת בחפצים האלהה, כאילו זה מעניין אותך. זה ימשוך את הילד לארגז כמו מגנט. במשך הזמן הילד כבר יכיר את הארגז. ואז מספיק שאת שמה אותו, הוא כבר יידע שכדאי לגשת.
אז מה את אומרת, שנדבר?
מוזמנת לכתוב לי כאן כל שאלה שיש לך, כל בקשה להתייעצות,
ואפילו לקבוע איתי פגישת ייעוץ טלפוני חינמית 
מגיע לך שיהיו לך החיים שאת רוצה באמת!
נתראה בקרוב,
יעל